הלכתי לתל אביב לחפש את יום ירושלים.
לא מצאתי אותו.
לא מצאתי אותו ברחובות.
לא מצאתי אותו בכיכרות.
לא מצאתי אותו על החוף.
בשוק ראיתי לרגלי דוכן
עיתון קרוע
וכתוב בו בכותרת גדולה אדומה
משהו יום ירושלים,
וחיפשתי איפה הוא, ולא מצאתי.
היה כבר חושך. עובר אורח אחד
חלף אל צלליו.
שאלתי אותו, "איפה יום ירושלים",
והוא אמר לי כי איבדו אותו,
בירושלים.
ולא עצר.
היה לי קר.
ביום ההוא שהיה, אני יודע,
אני - כי מי כמוני יודע-
נכנס בדמעות ובשחוק הזה של פינו
יום ירושלים לתוך הנצח
והחג הלך מקצה הארץ עד כל קצותיה ואמר 'הלל'
שהרעיד את בתי המקדש של הלב
אבל היה כל כך הרבה חול בעולם
שנכנס לשבועות וקרע אותיות
ותפילות שלא הגיעו עד לסידור
ושהו נכות בתוך סיסמאות,
והעיר לא ידעה איך אומרים תפילות
שאינן אומרות את עצמן לבדן
ושתקה...
ואני הלכתי על כן לחפש
איפה הוא היום ירושלים
ולא מצאתיו עד הנה,
אבל הנה היה עובר אורח
חלף אל צלליו,
והוא עוד ישוב
ויאמר לי,
אני בליבי אשבע
"הוא פה, בחיקי"
יאמר, ויוסיף
"הוא יעלה עימדי
יום אחד שיבוא להר".
ועכשיו חצות.
בחשכה מתחיל יום חדש
לקראת...
.16.5.2015 כ"ז אייר התשע"ה