'יפי הבלורית' היה פעם תואר,
כמו 'קוקו' וכמו 'סאראפן',
ו'הפליי ליסט' אהב את "שירת הנוער"
ובמועדון לילות הירח שרפה
מדורה עצים גנובים מפרדס
וריח לשד ההדר המתוק
נתן לציז'בט שהיה מהדס
בין מי שחלם ובחר לשתוק
לבין מי שסער ופטפט בלי סוף-
-ארומה של ארץ מולדת.
היום כמובן לא חכם הוא לכסוף
לשובה של אידיליה אובדת.
בעיני התשחורת היום העבר
שייך לשפופים והראש שלא שח
הוא חרוז שנפח נשמתו ונקבר,
ומה שנשאר הוא זכרו של דור מך
שדימה לנפשו כי יזקוף קומתו
ב"... אנו אנו הפלמ"ח...".
...הוא פורק, 'היום הוא חוגג את מותו',
כך אומרים כל גאי התואר
בוגרי מכללות, כובשי ההיי-טק,
חותרי אל ימי הקדמה והזוהר
של חוט הממון אשר לא יינתק.
זאת כמובן הכללה פרועה,
ובכלל אפשר וצריך להבין
כי מי שחייו הם צווחה ותרועה-
-לא ישמע איך הומה עוד סביב סביב
הסער ההוא שקומץ זקנים
וכמה זקנות לוחשים במבוכה
כשהם נזכרים באותן שנים
ועינם החולמת בוכה...
החג לא יהיה המוני וסוחף
ודאגות של היום יעמדו בפקקים,
ואם לא היה מישהו 'דוחף'
איזה 'אייטם' היסטורי בין הסדקים
בשידורי אקטואליה צפופה
-לא היה הפלמ"ח שכתב בדמו
שורות מופלאות במגילת התקופה
שבישרה כי שב אלוהים אל עמו-
נודע ברבים ונרשם...
אבל לא נורא, בכל זאת זוכרים
שכל מה שפה - התחיל אי-אז שם,
ומים עד מדבר עודנו שרים
כל מי שנותר למשמר.....
ודבר, שום דבר, לא נגמר.