שיר המתכתב עם מדיניות ראש ממשלת ישראל, שהחליט בדיוק באותם הימים, שעם ישראל ציין את חג הפסח - חג החרות, לנהל משא-ומתן עם אוגנדה, אליה הוא מבקש לגרש כשלושים ושמונה אלף בנים חורגים לאלוהים ולאדם, שגנבו גבולות עת מילטו עצמם מאימה ביבשת אפריקה. הם הלכו במאה העשרים ואחת מאפריקה לישראל באותה דרך בה הלך אברהם אבינו לאפריקה "כִּי כָּבֵד הָרַעַב בָּאָרֶץ" - בארץ כנען.
הָרַחֲמִים וְאִתָּם הוֹבְרֵי
1 שָׁמַיִם חוֹזִים בַּכּוֹכָבִים
הִתְחָרְטוּ וּפָסְחוּ עַַל לַיְלָה מְעֻנֶּה
לַיְלָה עָמוּס בְּדִמְדּוּמֵי צַעַַר מְבֹהָל מִיַּעַַר בְּעֵירֻמּוֹ
מִתֹּהוּ דּוֹמֵעַ יְשִׁימוֹן הַמֵּבִיס פֹּה אֶת אֱלֹהִים -
מוּבָס עוֹמֵד לְגוֹרָלוֹ גֵּאֶה וּמְצֻלָּק
עֲיֵפוּת אֲדֻמָּה בְּעֵינָיו וּדְמַמָּה בְֹּבָתָּיו
הָאוֹסְפִים מָוֶת לְחֵיקָם.
הַלַּיְלָה אֱלֹהִים מוּבָס בַּאֲגַמֵּי הַשָׁרָב
אֱלֹהִים שֶׁפַּעַם פָּרַס מַרְבַדֵּי אוֹר עַל הַיּוֹם
קָרַס מְדַדֶּה-מוּבָס פֹּוסֵחַ עַל לַיְלָה מְעֻנֶּה
אְלֹהִים שָׁדוּד, בָּלוּי וּמָרוּט
מֻכָּה מִקַרְנֵי חֹשֶׁך שֶׁבָּאוּ אֶל יוֹמוֹ
עוֹשֶׁה אֶת דַּּרְכּוֹ לְעֵבֶר
תַּחְתִּיּוֹת הַתֹּהוּ וָבֹהוּ
וְאֶל הַחֹשֶׁך שֶׁעַל פְּנֵי תְּהוֹם
וְרוּח אֱלֹהִים מְרוּטַת כְּנָפַיִם
כְּבָר לֹא תְּרַחֵף עַל בָּנִים חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים
שֶׁיְּגֹרְשׁוּ לְאוּגָנְדָה.