הקור, החום והרוח ביניהם

לדפנה

לקראת האביב המתעתע

1 מעשיָה עממית מספרת כי לפנֵי שנים רבות נפגשו תחת עץ רענן שלושה שרים: שר הרוחות שר הקור ושר החום. ישבו השלושה ושוחחו ביניהם. פתאום עבר שועל לידם וברך את שר הרוח לשלום . זעמו שני השרים האחרים על הפגיעה בהם (אם אתה מתעלם ממני, סימן ש איני קיים) ותבעו את עלבונם וכבודם האבוד .וכי אינך יודע, שועל חצוף, אמר שר החום, את כוחי הרב, וכי במוצָא פי רבים מתים ממכת החום? מדוע, אם כן, לא ברכת אותי לשלום? ושר הקור אף הוא לא חסך מהשועל את שבט לשונו. וכי לא שמעת על דובי הצפון הקופאים מקור, על קצה הקרחון בממלכתי הרחבה ועל מרבד השלג הלבן? מדוע אם כן לא ברכת אותי לשלום? אולם השועל הקטן לא נבהל מתוכחת שני האדונים, והשיב לעומתם בביטחון רב. בחום וגם בקור אֶמָּלֵט למאורתי וירווח לי. הרוח מפזרת עננים וממיסה קרחונים, ובקיץ מַשַׁב רוּח מרענן יפיג את החום מגופי הלוהט. ולכן הענקתי את שרביט הניצוח לָרוח הטוענת לַכֶּתֶר. אמר השועל הפיקח בלי חַת. 2

תורה תורה

חג השבועות, חג מתן תורה כבר בַּפֶתַח. לכבודו אביא את הסיפור הבא מתוך מסכת אבות. פעם אחת היה רבי יוסי בן קסמא מְהַלֵּךְ בַּדרך. פגש בו אדם אחד ונתן לו שלום. החזיר לו רבי יוסי שלום. שאל אותו האיש: רבי מאיזה מקום אתה? אמר לו רבי יוסי: מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני. שמא תבוא לגור עימנו, ביקש האיש, וַאֲני אֶתֵּן לך אלף אלפים דינְרֵי זהב וַאֲבנים טובות וּמרגליות! לא, לא, השיב רבי יוסי. אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם ואבנים יקרות איני דר אלא במקום תורה. וּכבר אמר נְעים זמירות ישראל: טוב לי תורת פיך מאלפֵי זהב וָכסף, שהיא ורק היא, תורת הנצח מלווה את האדם בחייו ובמותו. 3

רבי עקיבא והשועל

גם רבי עקיבא מימש את מסירותו לתורה הלכה למעשה. פעם אחת, מספר המדרש, גזרה מלכוּת רומי שלא יעסקו בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצא את רבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים וּמלמדם תורה בהתלהבות רבה. תמה פפוס על רבי עקיבא שמֵפֵר את צו הקיסר קבל עם ועדה, ושאל אותו: כלום אין אתה יָרֵא מפְּנֵי גזירת מלכוּת? אתה פפוס שאומרים עליך כי חכם אתה? - הפתיע אותו רבי עקיבא בשאלתו. אמשול לך אפוא משל. משל למה הדבר דומה? לשועל שהיה מטייל על שפת הנהר. ראה דגים רצים. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? מפני הרשתות והחכות - ענו הדגים. אמר להם השועל הֶערוּם: רצונכם שתעלו ליבשה ונגור ביחד? אך מתברר שהדגים לא היו פחות חכמים. אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? - שאלו הדגים. אין אתה אלא טיפש. אם במקום חיותנו בים אנו פוחדים, במקום מיתתנו ביבשה לא כל שכן?! אף אנו כך, אמר רבי עקיבא. אם בזמן שאנו עוסקים בתורה שהיא חיינו אנו מתייראים, על אחת כמה וכמה כשאנו מפסיקים ללמוד תורה. לְימים נכלאו השניים בבית הסוהר. אמר פפוס לרבי עקיבא: אשריך שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים!