אֱלֹהִים עָיֵף הִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַסְּנֶה וּמִתּוֹכוֹ הֵרִים יָדוֹ לִתְלוֹת סַהַר חִוֵּר נִקְמָט וְנָמוֹג לִמְרָאשׁוֹתָיו שֶׁל חֹשֶׁך סַהֲרוּרִי הַנּוֹשֵׁק לַסְּנֶה הַבּוֹעֵר עַל פְּנֵי תְּהוֹם. אֱלֹהִים עָיֵף לַחֹשֶׁך קָרָא לַיְלָה וְכֹבֶד עַיְפוּתוֹ כָּלָא בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הָאוֹר, כָּך נוֹתָר הַיּוֹם כְּרוּת אוֹר כִּי עַיְפוּתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים שָׁכְחָה שֶׁפַּעַם הָיָה זֶה הוּא שֶׁרָאָה אֶת הָאוֹר כִּי-טוֹב וְכִי פַּעַם הָיוּ יָמִים שֶׁהוּא הִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. אֲנִי מְיַחֵל לַיָּמִים שֶׁהַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים יֵחָלֵץ עַצְמוֹ מֵעֲיָפוּתוֹ וִישַׁחְרֵר אֶת הָאוֹר מִמַּלְתְּעוֹת הַחֹשֶׁךְ וְיִקְרָא לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ יִקְרָא לַיְלָה¹.