כְּשֶׁהָאֲדָָמָה נִפְרֶדֶת מֵאַדְמָָתָהּ בְּשַׁלְהֵי הַמַּסָּע הַגָּדוֹל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ יוֹתֵר גָּם אִם אֵין לי לֵב בַּין יָדַיִךְ, אֶסְתַּפֵּק מִמֵּךְ הַתְּשׁוּשָה בְּלִטּוּף רְָך, שֶֹיַּרְקִיד אֶת לִבִּי הֶהָרוּג. כְּשֶׁהָאֲדָמָה נִפְרֶדֶת מֵאַדְמָתָהּ וַאֲנִי כָּאן מִסָּבִיב לְבֵיתֵנוּ הַזָּקֵן וְהַמְּרֻקָּן שְׁנוֹתַי הָעֲיֵפוֹת מְדַדּוֹת כְּפוּפוֹת מִסַּעֲרוֹת הַמִֹּלִים וְהַמַּעֲשִׁים שֶׁשּׁוֹרְרוּ הַזְּמַנִּים הַיָּפִים שֶׁנִּשְאֲרוּ שָׁם וּבַמַּסָּע הַקָּצָר שֶׁנּוֹתָר אֲִני אוֹהֵב לְלַטֵּף יוֹתֵר אֶת נֶזֶר יָמֵינוּ הַהוֹרֵג אוֹתָנוּ בְּאִטִּיּוּת וַאֲנִי הֶהָרוּג אֶזְעַק: "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ יוֹתֵר מִמָּה שֶאָהֲבָה נַפְשִׁי כְּשֶׁנְעוּרֵינוּ יָצְאוּ לַמַּסָּע שְׁתְּחִילָתוֹ בְּּאֶמְצָע הֶעָשׁוֹר הַשֵּׁנִי וְסִיּוּמוֹ קָרֵב לְהַקִּישׁ בְּחָזְקָה עַל מִפְתְנֵי הֶעָשׁוֹר הָעֲשִׁירִי לְחַיֵּינוּ הַמְּשֻתָּפִים".