לְעֵת עֶרֶב הַשֶּמֶשׁ שָׁקְעָה עֲצוּבָה וּמִהֲרָה להִתְעַטֵּף בְּלַיְלָה עָמוֹק שֶׁל בְּדִידוּת, בּוֹ נוֹתְרָה רָק אִוְשַׁת פְּסִיעוֹתַיִךְ הַזּוֹחֲלוֹת בִּמְסִילוֹת לִבִּי הַדְּמוּעוֹת וְהוֹתִירוּ לִי אֶת רַחֲשֵׁי נְשִׁיקוֹתַיִךְ, הַמְּאִירוֹת בֵּין שְׁפָתַי הַדּוֹאֲבוֹת הָאוֹהֲבוֹת אֹותָךְ בְּשֵׁיבָתִי הַיְּבֵשָׁה יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ טֶרֶם הַמַּסָּע הַגָּדוֹל בִּימֵי מַפָּלֵי גַּעַשׁ-הָעֲלוּמִים הַשּׁוֹפְעִים הָרְחוּצִים בְּאוֹר שֶׁל שָׁחָר שֶׁחִבֵּקבְּחֹם אֶת שְׁנֵינוּ וּפָרַס מֵעֲלֵינוּ תְּכֵלֶת שָׁמַיִם שֶׁהִמְטִירוּ חַיִּים יָפִים וְהַיּוֹם הֵם נָסִים בְּהוּלִים מֵהַשְּׁבִיל הַצָּר הַחוֹלֶה וְהַכּוֹאֵב שֶׁעוֹד נוֹתָר לָנוּ לְדַדּוֹת בּוֹ.