אִם הָיוּ הַחֲטוּפִים אַבְרֵכִים אוֹ בָּנוֹת אוּלְפָּנָה, עִסְקַת חֲטוּפִים הָיְתָה נִרְקֶמֶת בִּשְׁנִיָּה. הָרַבָּנִים בְּקוֹל הָיוּ קוֹרְאִים לִפְעוּלָה, וְהַבֵּייס הָיָה נִשְׁמָע לִקְרִיאָתָם הַגְּדוֹלָה. אַךְ הֵם לֹא מֵהַבֵּייס וְהַשְּׁתִיקָה נִמְשֶׁכֶת, לוֹקְחִים אֶת הַזְּמַן וְהוּא לֹא עוֹצֵר מִלֶּכֶת. חַיֵּיהֶם שֶׁל הַחֲטוּפִים שָׁוִים פָּחוֹת, כִּי הֵם לֹא מֵהַבֵּייס שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת הַזְּוָעוֹת. הֵם לֹא מֵהַבָּסִיס הֵם לֹא מֵהַבָּסִיס אִם הָיוּ שָׁם אֲחֵרִים כְּבָר הָיוּ עוֹשִׂים תַּכְסִיס.