הַטִּיָּח הַקָּלוּף פָּרַס אֶת רֵיחַ הַחֹשֶׁךְ בִּפְנֵי הָרְאִיָּה שֶׁנָּסָה מֵעֵינַי וְחָשְׁפָה אֶת כָּל אוֹתוֹת חַיַּי הַמִּתְרַחֲקוֹת מִמְּחוֹזוֹת חֶפְצַי הָאֲבוּדִים וַאֲנִי מְדַדֶּה בְּשֶׁקֶט כּוֹאֵב וְדָמוּעַ אֶל הַגּוֹלָל שֶׁמָּחָר יִנְעַל בְּפָנַי עַל מַסְגֵּר וּבְרִיחַ אֶת הַחוֹף בִּשְׁפַת הַיָּם בְּבַת יָם שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי וְאֶת כָּל שַׁעֲרִי שָׁמַיִם שֶׁהֵאִירו לִי תִּשְׁעָה עֲשׁוֹרִים יָפִים תִּשְׁעָה עֲשׁוֹרִים שֶׁל יָמִים יָפִים עַד שֶׁהַשָּׁחוֹר וְהָאָפֵל נִקְּבוּ נְקָבִים כּוֹאֲבִים שֶׁסִּיְּעוּ לַבְּרִיחַ וְלַמַּסְגֵּר לִנְעוֹל אֶת חַיַּי עַל מִפְתָּן הֶעָשׁוֹר הָעֲשִׁירִי.