כשבוקע הקול ממרקע הטלוויזיה ומושמעות המילים הותר לפרסום, רעד מצמרר עוטף את גופי. אני כואב את מסגורם של עלומים יפים ונקיים, שרק ביקשו חיים, וחייהם נקטפו במלחמה, שנמשכת כבר שש מאות שלושים ושלושה ימים. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ הַמְּדַמֵּם וְהַדָּמוּעַ שֶׁל רְאוּבֵן אֶחָד מִמֵּאות חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׁרָאֵל שֶׁשָּׁמַח בְּיוֹם שִׁמְחַת תּוֹרָה וּלְבֵיתוֹ כְּבָר לֹא יַחֲזֹר, אֲנִי שומע אֶת קוֹלוֹ הַמְּבֻתָּר מִתּוֹךְ הָעַיִן שֶׁצָּנַח עַל הָאַיִן - מַיִם עוֹד לֹא רָוָה תְּמָרָיו עוֹד לֹא גָּדַד גְּפָנָיו עוֹד לֹא בָּצַר תְּאֵֵנָיו עוֹד לֹא אָרָה. וּכְבָר תּוֹכִי נִקְפָּץ. בְּגַנִּי - שְׁרָפִים אַחֲרוֹנִים נוֹטְפִים לְחָשִׁים אֶל תּוֹך הָאַיִן - עַל תַּפּוּחַ שֶׁכְּבָר לֹא אֶקְטֹף עַל תָּמָר שֶׁלֹּא אֶגְדֹּד עַל עֵנָב שֶׁלֹּא אֶבְצֹּר עַל תְּאֵנָה שֶׁלֹּא אֶאֱרֶה וְעַל אֲהוּבָה שֶׁלֹּא אֲחַבֵּק.