אַחֲרֵי שֶׁהָאֲדָמָה וְהָרָקִיעַ לָחֲשׁוּ לִי אֶת כָּל סוֹדוֹת דָּמָם הַחֲלוֹם קִבֵּל אֶת צוּרָתוֹ וּפוֹחֵד מֵהַסְּעָרָה הַמִּתְפּוֹצֶצֶת, חַיַּי שֶׁבָּנִיתִי בַּעֲמַל שֶׁל שָׁנִים מִבֹּקֶר עַד חֲצוֹת הַלַּיִל כְּבוּלִים עַתָּה בְּפִסְגַּת פֶּצַע חָדָשׁ לְמַרְגְּלוֹת לַיְלָה הַיּוֹרֵד אֶל הַמָּוֶת, הַמֵּכִין לִי עֶרֶשׁ בּוֹעֵר עִם וְרָדִים וְזָעתָר כַּלָּנִיּוֹת וְרַקָּפוֹת וְנַרְקִיסִים מֵהַבִּצָּה, שָׁם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שׁוֹטְטוּ יָדַי בֵּין דַּדֶּיהָ שֶׁל בַּת כִּתָּתִי מִבֵּית הַסֵּפֶר לְיַלְדֵי עוֹבְדִים כְּּשֶּׁצִּפֳּרִים זָקְרוּ מְקוֹרֵיהֶן אֶל עֵבֶר יָדַי וּבִקְּשּׁוּ לְסַיֵּעַ לַבֶּהֶלָה שֶׁאָחֲזָה בִּשְׁנֵינוּ, הָעֶרֶב הֵם בָּאוּ שֵׁנִית. בַּלַּיְלָה כִּסִּיתִי אֶת הֶעָבָר בִּשְׁתִיקָה סָמוּךְ לַיָּם נִפְרַדתִּי מִמֶּנּוּ בֵּין אֶגְלֵי הַטַּל בַּהֲלִיכָה בְּחֶבְרַת הַזְמַן שֶׁרִמָּה אוֹתִי בְּלִיווּי דְּבוֹרִים מְהַלְּכוֹת בַּדַּם הַשּׁוֹעֵט קָדִִימָה לְמָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם לא שָׁבִים, הַשָּׁמַיִם שָׁם קְרוֹבִים לְמַרְגְּלוֹתַי הַר גַּעַשׁ נוֹלַד מֵאֶגְלֵי הַטַּל שֶׁלִּמְרָאשׁוֹתַי - גָּעָש שֶׁל לִבַּת אַהֲבָה הַמְּלַטֶּפֵת בְּרַכּוּת אֶת שֵׁיבָתִי, שֵׁיבָה עֲיֵפָה הַמְּבַקֶּשֶּׁת אֶת מוֹתִי - מְבַקֶּשֶׁת לְהִשָּׁרֵף וְלֹא לְהִקָּבֵר.