עָנָן כָּבֵד עָקָר לְלֹא מִמְטָר עוֹטֵף חֲלוֹם נֻקְשֶׁה וְקַר מְמַלְמֵל אִתִּי תְּפִלָּה לְרָקִיעַ דּוֹמֵם שֶׁיָּפֵר לִי אֶת הַבְּרִית הַנִּצְחִית בֵּין הַמָּוֶת וּבֵין הַחַיִּים, כִּי אֵין לִי חֵפֶץ בְּקֻבָּעַת הַמָּּּוֶת הַמַּרְוָה צִמְאוֹנָהּ מֵהַמְּדַדִּים כָּמוֹנִי בַּעֲשׁוֹר הָעֲשִׁירִי לַחַיִּים, לִבִּי רָק לַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבֶלֶת בְּחַלּוֹנִי וּמִזִּיוָהּ נִטְהָר יוֹמִי הָרָץ עִם הָרוּחַ הָאוֹהֶבֶת שֶׁמַשָּׁבָהּ עָנֹג רוֹטֵט וְיָפֶה כָּל בֹּקֶר שֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם יָם הַבָּא אֶל חַלּוֹנִי וּמְנַשֵּׁק אֶת רַעֲיָתִי, שֶׁגָּם זִיוָהּ מְבַקֵּשׁ לְהָפֵר אֶת הַבְּרִית הַנִּצְחִית בֵּין הַחַיִּים לַמָּוֶת.