שְׁנָתִי הַקְּטוּעָה נָדְדָה מֵחֲלוֹם לַחֲלוֹם לִזְמַנִּים שֶׁל לַעֲנָה אֲבֵלָה, אִלֶּמֶת וּרְעוּלָה, אֵימַת חֲלוֹמִי נִלְפְּפָה סְבִיב צַוָּארָם שֶׁל זְמַנִּים מְשַׁיְּטִים עַל פָּנִים מִדְבָּרִיּוֹת, זְמַנִּים דְּמוּעִים הַזּוֹרְמִים בַּעֲדִינוּת בְּעֶלְפוֹן חוּשִׁים נָקִי וַחֲמִים אֶל הַפַּחַד שֶׁלִּי לְהִפָּרֵד בְּקָרוֹב מִיְּקָרָה לִי וּמִיְּקָרִים לִי שֶׁנְּשִׁימָתִי נוֹשֶׁמֶת אֶת נִשְׁמָתָם וְהֵם נוֹשְׁמִים אֶת נִשְׁמָתִי, עוֹד מְעָט אֶתְנַתֵּק מֵאֲהוּבַי לֹא אֶרְאֶה אוֹתָם עוֹד לֹא נָסֵב לְשֻׁלְחַן הַשַּבָּת וְלֹא אוּכַל אֲפִילוּ סְתָם לַחֲשֹב עֲלֵיהֶם.