שכבתי שם נטולת אונים
מוצפת בנהרות נהרות של יגון וצער
סלעים קשים וכואבים הטיחו בי את צוקיהם
והבהובי מסך הזהב
שידרו לי אשליה של נחמה.
ודווקא שם, בארצות הצייה השוממת
במדבר הצחיח
בו שתיתי את דמי
נבטה התקווה
הכתה בי הנבואה
נגלה האור
אור שבעת הימים
ידעתי בבירור
את ימי הזוהר שיבואו
את הכוח
את עוצמת השליטה על החומר
שתציף את כל חושי
בענגה מהממת
בה אמלוך
על חפצי חיי.