ראיתיכם שוב טובלים
ושרצים בידיכם
אתם האמורים להיות זכים וטהורים
מופת לנושאים אליכם
עיניהם לראות אור
והינה שחור מִשְחוֹר: ערוות
זבות ריר מצחין
עולות ויורדות
במעלות קדושים
כאילו אין אלוהים
כאילו יש בגלימות השחורות
המתנפנפות ברוח-שַׁחַץ
להסתירן מִפְּנֵי מבט מלמטה
וכול העם היושבים בתחתיות
רואים ושומעים ומריחים
ואוי לעיניים שכך נאלצות
לראות בסופו של יום
ואבוי לאוזניים ואבוי לאפים
שקולות וריחות רעילים כאלה
יורדים עליהם חדשים לבקרים
נמהלים בחלָבם ודִבשם
בעודכם ממשיכים לטפס
חסרי בושה כול אחד ואחת אל כס
מורם מעם מורם מכול אשר
יקר היה ולא ישוב עד אשר
אתם והשרצים שבידיכם
ודברי ימיכם וכול אשר לכם
יתכסה אבק וכה מוצדק וכה מנחם
יהיה האבק הזה
שיפה שעה אחת קודם –