מהפרובינציה נער צנוע, לכאורה,
שאפתן, ידע בחושיו הבריאים
כי במשרה ציבורית אפשר להגיע
רחוק. די מהר מצא עצמו
מאמין בכישוריו
בטוח בקשריו
בז לפחד גבהים
משחק לפניהם והם
למעשה משתמשים בו.
את המינוי הרם קיבל
על תקן אחד שמבין עניין
ו/או, לבחירתו, עפ"י התנאים
במכרז שמורה לו הזכות
לשקף כוונות האדונים. העיקר
לספק את הסחורה.
ללא דיחוי. רצוי
בעטיפה יפה. שפה גבוהה
ריקה, מובאות ותקדימים
מתקבלים בהערכה.
אבל בהסתמך על אגדות קורה
שגם אדם לכל עת המדשדש
במי אפסיים מתנתק מהכבלים
ומבלי משים מוצא
בידו לפיד אש.
אותו ירתק אל הסלע ויאזין.
פתאום, למרגלותיו, קילוח
דקיק, מים חיים.
וכמו מעצמו מתהווה
סדר דברים נכון, חזק מכל
קומבינה. או, במילים אחרות
אפשר לומר, עוצו עצה ותופר.
חשוב פחות אם זה נס,
מקרי, או לא מקרי.
כי העיקר הוא הפקדון הציבורי.