שְׁכוּנָתִי לוֹבֶשֶׁת חָג / יהודית מליק-שירן
וְרֵיחַ מְשַׁכֵּר שֶׁל גּוּיָבוֹת עֲסִיסִיּוֹת
נִמְהַל עִם יַעֲרָה אִיטַלְקִית
אֶצְעֲדוֹת לְרַגְלֶיהָ
תֹּף מִרְיָם בְּרַקּוֹתֶיהָ
בְּעוֹד פִּיּוּטֵי הֶחָג מִסְתַּלְסְלִים מִסֻּכּוֹתֶיהָ
בִּתְפִלָּה מִתְנַגֶּנֶת שֶׁל יוֹם טוֹב.
וַאֲנִי מֵחַלּוֹן בֵּיתִי
נוֹגַעַת בְּפַעֲמֵי יַלְדוּתִי
בַּסֻּכָּה רַחֲבַת הַיָּדַיִם בְּבֵית אִמִּי
בָּרִמּוֹן הַמְּחֻזָּר בְּעֵינֵי הַמְּסֻבִּים
בְּאֶשְׁכּוֹל הַתְּמָרִים הַצְּהֻבִּים הַמִּצְטַחֵק בְּשׁוֹבְבוּת
בָּאֶתְרוֹג הַמֻּנָּח בַּעֲרִיסַת קְטִיפָה כְּחֻלָּה
ב בַּלּוּלָב הַמְּשַׁמֵּשׁ לוֹ כִּמְנִיפָה
בְּקִשּׁוּטֵי הֶחָג שֶׁגָּזַרְתִּי מִנְּיָרוֹת מֶשִׁי צִבְעוֹנִיִּים
שֶׁעִטְּרוּ אֶת כָּתְלֵי הַסֻּכָּה
בְּעוֹד אִגְּרוֹת הַבְּרָכָה הֵאִירוּ בְּזָהֳרָם
עֵינַיִם נָכְרִיּוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ.
נִיחוֹחַ שֶׁל פַּעַם עוֹלֶה בְּאַפִּי
עָלֶה הַהֲדַס
הַמֵּבִיא שָׁלוֹם לַבְּרִיּוֹת
חֻלַּק לְכָל הַיְּלָדִים בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת.
הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁל פַּעַם
אֵינָן שַׁבְּתוֹתַי הַיּוֹם.
וְרַק רוּחַ עַרְבִית מְיַלֶּלֶת עַל מִפְתְּנֵי זִכְרוֹנוֹתַי
מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת אֻשְׁפִּיזִין.