נוֹקְטוּרְנוֹ אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי

הלילה אני משוטט לי בשדות-בר חוגגי-אביב שואף ולרגעים גם מצליח לשכוח שהם מצוּיִם בארץ ריבים ומדנים שואף ולרגעים גם מצליח בנשימה ארוכה וחופשית להבדיל בתוך שלל ניחוחות בין גַעדָה מפוסקת לבין מַרְוָה ריחנית או בין כּוֹסנית מְמוּלְעֶנֶת לבין סתם אֵזוֹב מצוי אי-שם בחֵיקוֹ של הטבע העירום הבתולי הקסום שטרם הוטל בו מום שטרם הולבש בִּכְפִיָּה תכריכים של בטון מזוין בידי סרסורי הנדל"ן בחסות פקידי-רשויות רודפי השררה והבצע שקשרו וקברו אותו חי עקוד מכף רגל עד ראש בקשרים של הון ושלטון שאין קטלני כמוֹתם בין הירדן והים – ואולי עוד אצליח למצוא גם באביב הבא את שרידי שְׁאֵרִית-הַפְּלֵטָה של שדות-בר שמילטו נפשם מידי הקושרים הנ"ל ואולי שוב אזכה לשאוף את בושמֵי העירום הבתולי של הטבע בשיא פריחתו ולשכוח לרגע ארוך שצפוי לו אותו הסוף – כן... רק מי שאחוז פַּלָּצוּת למראה קבורתו של הטבע והוא ער בלילות ושומע את בת-קול הבכייה לדורות הנישאת על ארבע הרוחות של מי שנִקבר חי מבין שקללה איומה מקוללת הארץ הזאת בגלל אותו חבר קושרים שקבר בדם-קר ומקפיא ת'דבר האחד ויחיד שהוא באמת אלוהים – אם תקשיבו כְּמוֹתִי בדריכות אולי עוד תצליחו לשמוע באביב הזה או הבא (למרות שזה כבר לא פשוט בתוך הד הבכייה לדורות שאיננו יודע מרגוע) קינת סנוניות ביום ובלילה גניחות של אוֹחַ ואולי עוד תוכלו להבדיל (גם-אִם מאביב לאביב זה הופך ליותר מסובך) בין בשמת יערה לניחוח לילך...