בממלכת הביצה, האמבטיה,
חיה מלכה הגונה;
ושמה - הגבירה דמוקרטיה -
נודע בכל המדינה.
דמוקרטיה יפתה כלבנה
ושבתה את לב רואיה
כי יושרה למשל ושנינה
נודע בין כל נתיניה.
היא הקשיבה לקול הציבור
לעשיר ובפרט לאביון
והכריזה על חופש דיבור
ודרשה להקפיד על שוויון.
ועמלה להקים פרקליטות
שאיננה קריקטורה,
שתילחם היטב בשחיתות
ובעיקר בדיקטטורה.
אך לא כולם אהבו את הגבירה
(רבים אף החלו לרטון)
ולכן קנו לה כלבי שמירה
(הלא הם כותבי העיתון).
והכלבים על דמוקרטיה השגיחו
מפני שחיתות יועצים
והכלבים נבחו והבריחו
רמאים, גנבים ופורצים.
עד שלילה אחד, סוף אשמורת,
התמרמר כלבון נערץ
וקָבַל על מיעוט המשכורת
ועל חוסר ב"דמי לא יחרץ"
"איש אותנו לא מעריך!
והמלכה לא מתייחסת,
ולא משלמים כמו שצריך,
כולנו אסקופה הנדרסת"!
זעקו הכלבים מֵעֶלְבּוֹן,
והגבירו מאוד את הטון:
"כולנו תומכים בַּכַּלְבּוֹן,
יש להחליף השלטון!"
את דמוקרטיה נטשו לאנחות,
(כיסחו לה את כל הסטרוקטורה)
והגישו פרחים וברכות
ליריבתה - דיקטטורה.
"נַהַפְכֵךְ למלכה אהודה
אם לא תעבירי ביקורת;
רק צייתי לכל פקודה
שלנו - כלבי התקשורת".
דיקטטורה לא ממש התעמקה,
ואמרה במלא הנכונות:
"אם רק תַּעַשׂוּנִי מלכה -
אציית לפקודת העיתונות"
ומאז ועד היום שלִפְנֵי
(ולא יועילו דברי דיפלומטיה)
פני הדור שלנו כִּפְנֵי
כלב השמירה של הדמוקרטיה.