|
1 |
|
| |
|
כָּל הַיּוֹם שָאַלְתָּ אוֹתִי
מַה הֶגְיוֹנִי?
וְנִסִּינוּ לְחַפֵּש בַּמִּלּוֹנִים
וּבַחוּגִים לְפִילוֹסוֹפְיָה
מַה הֶגְיוֹנִי?
הֶגְיוֹנִי...
שֶיֵּרֵד גֶּשֶם בְּסוֹף אוֹגוּסְט...
כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְחַמֵּם...
וְהָאוֹזוֹן מִתְפּוֹרֵר
חִפַּשְנוּ
בְּסֵפֶר הַחָכְמָה
וּמָצָאנוּ דַפִּים
חֲלָקִים לְגַמְרֵי
בְּלֹא טִפַּת אֵפֶר מְזֻהָם
בְּלֹא דָּם עַל בְּלֹא סִימָן
עַל הַנָּהָר
קַיִן קַדְמוֹנִי
חִפַּשְנוּ
יַלְדָּה
אֲבוּדָה
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה ויג |
|
|
2 |
|
| |
לא מבין. כל אחד שיודע לכתוב משפטים קצרים (רצוי לא מובנים), להעמיד אותם במבנה של עמודה, ולדפוק איזו מטאפורה בפנים- קורא לעצמו משורר?
אצלי שיר זה רק משהו עם חריזה, משקל ותוכן של סיפור. אם כל טקסט שנראה אחרת נקרא גם כן שיר, אז איך תקראו למי שכן יודע לכתוב בחרוזים/משקל/תוכן, למשל שלום חנוך, או מאיר אריאל?
די עם החארטבונה של ה"שירה" המודרנית. זה בולשיט ולא שירה! |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טמבל |
|