פה זה כבר לא

פה זה לא מקום לְאהבה זה מקום לְמלחמות כלי הזין הם לא מִבָּשָׂר הם מִפְּלָדָה והם הורגים בלי-צחוק פה זה לא מקום לילדים זה מקום לבית-קברות- אחד-גדול מכוער-מפחיד קובר בלי-צחוק כנהוג בבית קברות פה זה לא מקום להאמין שמשהו יכול להשתנות לטובה או לפחות או לפחות לא להיות יותר מחליא יותר ממית פה זה לא מקום לשבת לחכות עד שיתגשמו עלינו אוֹת בְּאוֹת אוֹת אַחַר אוֹת מִשָּׁמַיִם ומאדמה דברי המשורר שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו נוף שבני-אדם רודפי-שררה רודפי-כבוד רודפי-ממון רודפים דורכים רומסים הורסים ומחריבים עד היסוד לדור ודור ודור ודור ודור ודור ודור - אבל פּעם-פּה בעוד הארץ לא-זרועה לא-שתולה לא-נטועה - בתולה שתל אבי גַּפְנוֹ נטע תְּאֵנָתוֹ זָרַע זַרְעוֹ ופה ילדה אותי אִמי מתוך תקווה חסרת פשרות שֶׁפּה בבוא היום יִכּוֹן התום יִנּוֹן הדרור יִשְׁכּוֹן שלום אם לא לעולמים אז לפחות לדור ודור ודור ודור ודור ודור... האם מראש זה לא היה אלא חלום תמים שלא היה יכול להתגשם ובטח לא לשרוד בנוכחות הטפילית של כל אותם רודפי-שררה רודפי-כבוד רודפי-ממון שלא עבְדו ת'אדמה אפילו יום שבקלִילוּת של טפּילֵי-עולם גִדְלוּ פִּימוֹת, כְּרֵסוֹת, שֵׁתוֹת והשתלטו לאור היום ובמחשך על כל חלקה טובה - אז מה? נרים ידיים וניתן להם גם אנו למצוץ לנו ת'דם עד הטיפה האחרונה או נעשה סופסוף מה שהיה צריך להיעשות מלכתחילה בטפילים? אמרי לי אַת מהר בעוד אני משפיך שאריות של אהבה לתוך גופך בעוד אני לוחש בשארית אוני את אחרוני דברי אהבתי...