אוֹתִיּוֹתַי פּוֹרְחוֹת
כְּצִפּוֹרֵי גַּן עֵדֶן
שֶׁמִלְּטוּ עַצְמָן
מִן הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת,
וְתֵיבַת הַתְּהוּדָה שֶׁל
הַמְּצִיאוּת
שׁוֹזֶרֶת אוֹתָן עַל
רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
שֶׁכָּךְ דַּרְכִּי בַּקֹדֶש:
תְּחִלָּה לְעַבֵּד אֶת שְׁפִיּוּתִי
לְמִקְלַעַת שִׁירָה
מְלַבְלֶבֶת
אַחַר לָשׁוּב וְלָנוּחַ עַל זֵרֵי
קוֹצִים