לְאַחַר שֶׁקָּרַע אוֹתִי הַיָּם
מִרֶחֶם אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי,
כָּתַבְתִי בְּצַרְפָתִית, שְׂפָתִּי, שְׂפַת אִמִּי.
עִבְרִית בְּחַטַף-פַּתַח לֹא הִכַּרְתִי,
אוֹתִיוֹת קְדוֹשׁוֹת הָיוּ
אֲסוּרוֹת לִבְנוֹת מִינִי.
בְּחֲלוֹף זְמָּן, עָנְדוּ לְרֹאשָׁן הָאוֹתִיוֹת
נִקוּד כֻּלּוֹ חֻלֵּי חֻלִּין
בְּרִקוּד הָלְכוּ לָהֶן, בְּמִכְתָב, בְּאַהֲבָה, בְּכַעָס,
אַף בְּגִדּוּף אָצוּ רָצוּ.
טֶרֶם הֵרַחְתִי נִחוֹחֵי הַשִּׁיטִים
בְּעֶמֶק הַיָּרְדֵן,
בְּדָרְדָּר קָקְטוּס פּוֹרֵחַ
בַּמִּדבָּר לֹא נָגָעתִי,
בֵּין שִׁבֳּלֵי מִלִּים יָדַּי חִפְּשׂוּ דָּרְכָן.
לְכַבְשֵׁנִי בִּקְשׁוּ לְבָשֵׂם עֵטִי
בֵּין אֲלֻמּוֹת מִלִּים שֶׁקָּצַרְתִי.
וַיְהִי יוֹם אֶחָד,
וַיְהִי אוֹר!
אַךְ צְלִילֵי קוֹלִי מִתְנַּגְנִים עָדַּיִן,
כִּתְעוּדַת זֵהוּי מִתְכַּרְבֶּלֶת
בְּכִיסֵי לְשׁוֹנִי
שֶׁנּוֹתְרוּ לֹא תְּפוּרִים עֲדַין.