ויתיימרו לובשי-כחולים חַשוב
כי גופם קודש;
על הכל יראת-כבוד בם לנהוג.
נגיעת-אצבע בשוטר נחשבת פשע;
עורו "עדין" מדי זאת לספוג.
כאלוהים עלי-אדמות יתהלך לו;
כס-קדוש נתון מתחתיו.
מותר לו הכל - לחון ולרצוח;
הוא אדון על אדוניו.
הכל סוגדים לו כלקיסר ביזנטי;
גם שופטים, גם שרים, גם סתם בריות.
ללובש-כחולים הכל יש לסלוח -
גם עינוי ילדים,
גם התעמרות בנשים הרות.
לית דין ולית דיין במקדשי-"הצדק";
הם ה"צודקים", להם יכופר הכל.
שוטר הוא "קדוש מעונה" עד דֶמָע;
שום ביקורת לא יסבול.
ההמונים תמימי-שכלם
עַמוֹד דום יוסיפו;
כעיוורים יצדיקו כל עוול מטעם החוק.
אדם במדי-משטרה - אין עליו רסן;
אך לי בא יריקה בו לירוק.
השוטרים אינם קדושים!
הם תליינים ואנשי-גסטאפו.
כמו במחנות ריכוז
ממשיכים דַכדך והִתעֳלל.
אלפי קורבנות סביב העולם,
עברו דרך ידם האכזרת;
אך זאת לעצור לא היה יד לאל.
עדי-ראייה - שתיקתם הופכת לרעם!
אף עורך-דין, אף שוטר זוטר...
איש עוד לא הוציא מכליו אקדוח;
לא אמר: זהו! זה נגמר!
איש לא סירב להשתתף בחגיגת המוות;
לא סירב לענות, או לפתוח באש.
איש לא ירה עוד בראש אגף-החקירות,
בחוקר מענה לינץ' לא בִיצֵעַ;
ריחו של שוטר גובר ובואש!