רֵיאָלִיטִי

וְנִחְיֶה היום כאילו אֵין לא אתמול ולא מחר: נִזְלוֹל נִסְבָּא ננוח נזדיין נשיר שירי תודה לַבַּטָּלָה! אִם יהיה מחר? אז גם מחר נחיה כאילו אין מחר ולא היה אתמול ואם היה אז איפה הוא עכשיו? תגידו! אה? בזיכרון? חה-חה! חה-חה! חה-חה! הזיכרון הוא מת שמתחזה לחי! הוא לא! הוא לא! אפילו לא חלום! כי חלום אולי ניתן להגשמה... כן. נחיה כאילו אין מחר נִזְלוֹל נִסְבָּא ננוח נזדיין נשיר שירי תודה שירי ברכה לבטלה ולמנוחה! ואם יהיה מחר עם מה נבוא לחיות את המחר? עִם מה? עִם מה? אִם לא נחסוך אם לא נצבור דבר אם ידינו יהיו ריקות? נמלא ידינו הריקות בחיבוק ופינו בנשיקות ונזדיין עד צאת הנשמה מה עוד צריך – תגידו מה? ומה עם התקווה... עם העתיד... עתיד הפרט... עתיד הכלל... הנפש... הנשמה... האלוהים... מה? רק בשר-בשר-בשר-בשר? בואו לא נהיה תמימים. טיפשים: יש רק בשר ודם! בשר ודם! ורק נאהבים שמזדיינים חופשי חיים! ורק מה שברגע זה קיים! [14.4.2009]