שְׁמֵךְ נִשָּׂא עַל כָּל שְׂפָתַיִם,
שְׁמֵךְ אֵינוֹ מֻבָּע לַשָּׁוְא,
שְׁמֵךְ הוֹלֵךְ כְּבָר לְפָנַיךְ,
שְׁמֵךְ בְּפִי כָּל בֵּן וָאָב.
שְׁמֵךְ בּוֹקֵעַ לַשָּׁמַיִם,
שְׁמֵךְ נִבָּט מִכָּל כּוֹכָב,
שְׁמֵךְ מוּבָא אֶל פְּנִים הַבַּיִת,
שְׁמֵךְ גָּנוּז בְּסוֹד כְּתָלָיו.
שְׁמֵךְ נִשָּׂא עַל גַּל הָאֶתֶר,
שְׁמֵךְ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק,
שְׁמֵךְ מֻכָּר לְכָל הַיֶּתֶר,
שְׁמֵךְ הוֹפֵךְ לְלֶחֶם-חֹק.
אַתְּ שֵׁם-עֶצֶם, אַתְּ מֻפְשֶׁטֶת,
גַּם מוּחֶשֶׁת וְחַיָּה,
אַתְּ קְרוֹבָה וְגַם מֻרְגֶּשֶׁת,
אַתְּ בְּכָל הַהֲוָיָה.
פּזמוֹן חוֹזר:
(לאחר כּל 2 בּתים)
שְׁמֵךְ אֵינוֹ רַק שֵׁם בִּלְבַד,
שְׁמֵךְ הוּא שֵם-דָּבָר אֶחָד:
אַ הֲ בָ ה.