1. היֹה היָה עורב
שחור
בעל דימוי עצמי נמוך
שֶׁקָּץ במראהו המכוער
והחליט לשים
לו קֵץ.
מֶה עשה?
יום אחד יצא
לצוד נוצות מכל
ציפורֵי היער.
מִבְּלִי מֵשִׂים נטל
נוצה אחת צבעונית
מהקיכלי, מהכנרית,
מהתוכי
ואף מהטוָס
יְפֵה הנוצות.
נטל העורב מספָּרַיִם,
גזר את נוצותיו
השחורות,
והדביק את הנוצות החדשות
לגופו בַּסֵּתֶר.
הביט בַּמראָה
וּבחזה נפוח מגאוָה
התפאר:
ראי ראי היש יפה
יותר ממני?
שמח וטוב לב
יצא העורב החוצה
להציג את מרכולתו
ומראהו החדש
לעינֵי כל הציפורים.
התפעלו הציפורים מהציפור
היפה הזוהרת
בשלל נוצות
צבעוניות,
טרם ראו כמוה,
אחרי הטווס
מלך הנוצות.
מי אַתְּ?
שאלו הציפורים בהתפעלות
ובסקרנות רבה.
פֶּה אחד
החליטו לערוך
לה טקס מלכוּת
ולהכתיר אותה
למלכת הציפורים.
אולם בעוד הציפורים
משתחוות
למלכה החדשה
בגינוני חצר,
נשרה נוצה אחת
מן העורב,
וחרפתו השחורה
נתגלתה לעין כל.
הציפורים הנדהמות
גילו אז את הנוצות
שנתלשו מגופן.
חיש מהר
תלשה כל ציפור
בחזרה מהעורב
את נוצתה
הצבעונית,
והעורב נותר בעירומו השחור
חף מכל נוצה.
בראש מורכן
וּבעינים מושפלות
שב העורב בודד לכלובו.
בוש ונכלם ממעשהו
הנלוז, שינן העורב
את הפזמון הבא
על יתְרון הבריאה:
יֹפי
יֹפי עיור
יפי עיור צבעים האור.
הכושי הוא יפה.
2. עורבים שותקים
תולשים
יונים לבנות
משערות ראשי
השחור.
3. ציפור ציפור למה עזבתָּני
4. המלח צמא לְמים.
הקמח רעֵב
לַלחם.
ללַקט פירורים בפי הציפרים.
5. עיניים רעבות
עד פת לחם
אהבה.
6. הים המלוח צמֵא
לְמים.
ציפורֵי מים.
השתיקה היא ציפור
שִכחה בַּאגם השִכחה