מְבֻקָּשׁ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ
(לְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת כֹּה הִרְבָּה הוּא),
- עַד הַיּוֹם מְצַפִּים
אָנוּ פֹּה לְנִסִּים...
אֲבָל הוּא... עִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ.
הוּא לָחַם בְּאַחְאָב וְאיזֶבֶל,
בִּנְבִיאֵי אֱמוּנוֹת רַבּוֹת-הֶבֶל.
וּכְשֶׁאֵשׁ מִשָּמַיִם
שָׂרְפָה פָּר וְגַם מַיִם
- הוּא הוֹכִיחַ דְּבָרוֹ בְּשׂוּם-שֶׂכֶל.
הוּא לָבַשׁ אָז תָּמִיד מִין אַדֶּרֶת,
גַּם הִכתִּיר מְלָכִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת...
- עַד מָשִׁיחַ יָבִיא,
הוּא הִשְׁאִיר שָׁם נָבִיא,
וְהִשְׁאִיר אַגָּדוֹת לְמַזְכֶּרֶת.
וְעַכְשָׁו בְּלֵיל פֶּסַח עֲדַיִן
מְחַכִּים לוֹ כִּסֵא וְכוֹס יַיִן
הֲלָבוֹא הוּא יַקְדִּים,
שׁוֹאֲלִים הַיְלָדִים,
וְכֵיצַד הוּא יָבוֹא וּמִנַּיִן?