1. למלך אחד היה
פרדס נאה
ופירות נאים.
העמיד המלך על הפרדס
שני שומרים: אחד
עיוור ואחד חיגר.
חשקה נפשו של החיגר
בפירות היפים. אולם
לא יכול היה
ללכת כדי לאכול
מהם. מֶה
עשה? פנה אל
עמיתו העיוור
ואמר לו: בוא
הַרְכֵּב אותי
עליך ונאכל שנינו
מהפירות הטובים.
כשבא המלך אל הפרדס
נדהם לראות
שהפירות אינם.
שאל המלך את השומרים:
היכן הם פירותי?
אמר לו החיגר:
וכי יש לי רגליים
ללכת שאוכל ליטול
את הפירות?
אמר לו החיגר:
וכי יש לי עיניים
לראות, שאוכל
ליטול את הפירות?
מֶה עשה המלך
הֶחכם?
הרכיב את החיגר
על גבי העיוור
ודן אותם ביחד.
כך אמר אנטונינוס
לרבי: גוף ונשמה
יכולים לפטור את עצמם
מדין שמַים.
גוף אומר: אינני אשם,
הנשמה היא
שחטאה, שהרי
מיום שנפרדה ממני
אני מוטל כְאבן דוממת
בַּקבר. הנשמה
אומרת: אינני אשמה,
הגוף הוא החוטא,
שהרי מיום
שנפרד ממני אני
פורחת באויר כמו ציפור.
מה עושה הקב"ה? - השיב
רבי לשר הרומי -
מרכיב נשמה בגוף
ודן אותם כאחד.
א-להֵי
מסילות הברזל
של גופי
הנוסע במסילות הרכבת
הקלה.
צופית בלי צוף פרחים.
2. בין עיר האָבות
לעיר האובות
תחבתי לַכיס
מִסרון של עפר.
3. אין לי ארץ אחרת
4. ציפור החלומות
נוחתת
מראש הסולם
אל כרית השֶקֶט |