שיר המתנה

ערב יום הזיכרון 18.4.2010 ערב יום הזיכרון ליל סגריר רחובות דוממים אומה שוב מתאחדת כמו כיפור סליחה מבקשים הפעם מהנופלים ומיקיריהם הדואבים ארץ קשה של כאב ושל שכול של עצב שאינו מש ארץ של דם של דמעות רטובות ואף יבשות ארץ שבה נקטפים בדמי החיים ארץ שבה הורים קוברים ילדים סבים נכדים אישה את בעלה הצעיר ארץ שבה ילדים נולדים להורים מתים ארץ של תקווה של שירה עצובה ארץ של המתנה לשבוי ולחטוף לנעדר ולמת הדלת נפתחת הוא על מפתן עומד מלוכלך ומזוקן מתלאות הדרך חיוך מקסים געגוע בעיניים צווחת אם אשליה נמוגה רגע של חלום שבריר של אושר כמעט נגיעה כמעט חיבוק אשליה נמוגה ושוב המתנה ארץ שבה לא מדברים כשמודיעים כשבאים החיילים משפחות מבינים יש שבורחים למרות שיודעים את הבשורה לקבל ממענים המתינו עוד דקה לזכור אותו חי רוצה ארץ של עקדות תובעת קורבנות הסיפורים נערמים כל שנה מביאה סיפורים חדשים של נופלים טריים מהשנה שחלפה חיילים ומפקדים שחרפו נפשם למען עמיתים מעשי גבורה נולדים אותות הצטיינות נשארים להורים זה הכאב מחזק את אחיזתנו זה השכול מאחד את שורותנו הדם והדמעות משקים את שדותנו אילו יכולנו לזכור כל השנה אילו יכולנו את המשפחות לא להפסיק לחבק אילו הבנו שאלה השכולים צללים חיים של מתים שמרגע התקבלה הבשורה המרה הם בהמתנה חסרת חיים לפגישה עם המתים