שֶׁבַע פְּעָמִים גִּלַּחְנוּ מַחְלְפוֹת ראשָׁהּ שֶׁל אֶל עֲרָאקִיב

אַרְצִי לא כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ דְּמָעוֹת לא רָצוּ עַל לְחָיֶיהָ כְּשֶׁמְּסַמְּאֵי עֵינַיִם נִקְּרוּ אֶת עֵינֶיהָ שֶׁל אֶל עֲרָאקִיב סָרְגוּ סוֹרָגִים עַל לִבָּהּ הַמֻּטָּל עַל עֵץ זַיִת כָּרוּת עַל שׁוֹבַךְ יוֹנִים דָּמוּעַ עַל אהֶל קָרוּעַ צוֹעֵק עַל אַדְמַת לֵס בּוֹכָה. אַרְצִי לא כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ דְּמָעוֹת לא רָצוּ עַל לְחָיֶיהָ עֵת גִּלְּחָה שֶׁבַע פְּעָמִים אֶת מַחְלְפוֹת ראשָׁהּ שֶׁל אֶל עֲרָאקִיב עֵת שָׁלְחָה סַרְנֵי פְּלֶשֶׁת לְבוּשִׁים בְּמַדֵּי מִשְׁטֶרֶת יִשְׁרָאֵל וּצְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׁרָאֵל לְגַלֵּחַ אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רׁאשָׁהּ שֶׁל אַדְמַת אל עֲרָאקִיב לְנַקֵּר עֵינֶיהָ לְאָסְרָהּ בִּנְחוּשְׁתַיִם לְּשׁוֹלְחָהּ לְבֵית הָאֲסוּרִים. אֶל עֲרָאקִיב, אָנוּ חָבִים לָךְ אֶת חוֹבֵנוּ לְהָקִים אוֹתָךְ מֵהֲרִיסוֹתַיִךְ.

כמי שנולד בארץ הזו, ומשוטט היום בעשור השמיני לחייו, אני כואב את כאבם של אחיי, תושבי אל-עראקיב, ששבע פעמים הרסו את ביתם. אני כואב, שמדינתי, מדינת ישראל, לא השכילה להחליט שבנגב יש מקום לכולם. גם לאחיי, בני אל-עראקיב, ולכל הבדואים, שדרישותיהם לקרקע מסתכמות בין 4% ל-5%, כשהם כשליש מתושבי הנגב. אני מאחל לעצמי לזכות בתיקון העיוות הבלתי נסלח, שביצעה מדינתי כלפי אחיי.