בוקר אחד במחסום אייל

עֵדָה צְפוּפָה וְנוֹאֲשָׁה בַּשַּׁעַר לא פְּנֵי אִישׁ לָה מֵעֲלֶיהָ לוֹהֲטִים כּוֹכְבֵי לַיְלָה מַמְתִּינָה יַחַד לְכוֹכְבֵי בּקֶר שֶׁיִּפְתְּחוּ לה שַׁעַר - לא מֶלֶך הַכָּבוֹד יַעֲבוֹר בּוֹ אֶלָּא רַק מַסַּת שְׁרִירִים פָּלֶשְׁתִּינָאִית תִּדָּחֵס בְּמַעֲבָר צַר אֶל הַפֶּתַח לִמְכּוֹר יָדַיִם מְגֻיָּדוֹת לִקְטוֹף, לֶאֱרוֹת, לִבְצוֹר, לִמְסוֹק עֵצִים זָרִים לִבְנוֹת, לְרַצֵּף, לְטַיֵּחַ, לְסַיֵּד בָּתִּים זָרִים וְלַחֲזוֹר לְעֵת לַיִל לַמְּלוּנָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מִמַּחֲסוֹם אֱיָל בְּמַעֲלֵה הַר שׁוֹמְרוֹן תַּחַת רָקִיעַ חָמוּשׁ וְרֶשֶׁת מְזוֹרָה מְמַלְכֶּדֶת חַיִּים וְזָרוּתָהּ סֻמְּרָה כָּל עוֹד פָּלֶשְׁתִין כְּבוּשָׁה.

השיר נכתב בשעת בוקר מוקדמת במגרש החניה במחסום איל. במגרש החניה ממתינים סוחרים לדבר עבירה של עבודה זולה. הם ממתינים לבשר ושרירים, שיפלוט מחסום אייל. מהצד הפלשתיני כבר בשתיים בלילה מתחיל להשתרך תור ארוך, כאשר השער נפתח רק בשעה חמש בבוקר. בצד הישראלי של המחסום בין הסוחרים והספסרים לדבר עבירה ובין מסת שרירים פלשתינית, התרה אחר מקום עבודה ליום - ניצבות נשות מחסום ווטש, ולהן אני רוצה לומר מילה אחת פשוטה - תודה.