ציפור שוב נסה מן הרשת,
זמר נוסק לקול הדרור,
האהבה נפרשת,
מים אל ים גועשת,
לוחשת בי את הסודות.
זו המלודיה הנבחרת,
בכל אדם, לכל מקום,
אל החיוך חוברת,
עוד שיר מן המחברת,
ולא תדע,
כיצד יגע,
יום המחר,
תמיד תופתע,
ורק דבר אחד נדע:
כי היא נודדת,
האהבה נודדת,
זו אהבה בלא גבולות
כשיר צוהל,
היא שוב נודדת,
האהבה נודדת,
גם בימים,
גם בלילות.
הבלונים עפים ברוח,
הרוח מחליפה שמות,
מיד ליד עוברת,
מעם לעם חוגגת,
ולא תדע,
במי יגע,
יום המחר,
תמיד תופתע,
ורק דבר אחד נדע:
כי היא נודדת.
האהבה נודדת.
זו האהבה שאין לה קץ.
כשיר צוהל,
היא שוב נודדת,
האהבה נודדת,
לאן?
יודע רק האל. |