סוביודיצה נרמסה - ברגל גסה ובמצח נחושה

היום נשמעו בבית משפט מחוזי, טיעונים לעונשו של – "כבוד" הנשיא. הדיונים קוימו בדלתיים סגורות, ומיד עם סיומם – פורסמו בכל הרשתות. הופתעתי מאוד לראות, בערב, בחדשות, כי גם שופטת מכובדת - השמיעה דעות מלומדות. כשהייתי בשנה ראשונה בפקולטה למשפטים, השופט המכובד - זאב צלטנר - באחד השיעורים הראשונים, דיבר בלהט רב - על אחד העקרונות החשובים, הנהוג בעולם הנאור - ומקורו, כנראה - אפילו ברומאים. נשמע כמו שם של גברת מפורכסת - או איזו מחלה, סוב יודיצה - (SUB JUDICE) - זו הנחיה ברורה. כל עוד מתקיימים הליכים משפטיים, והשופטים לא גזרו את דינם, זכאי הנאשם למשפט הוגן - בבית המשפט – על התקשורת לרסן את עצמה – ולא לשמש בית דין שדה - באמצע המערכה. נכון - שזכותו של הציבור לדעת, ותמיד תוכל לטעון, כי לא ניסתה להשפיע ובסופו של דבר - הרי השופט הוא המכריע. אך כאשר מביאים שופטים לאולפן, והשופטים נותנים עצות ומביעים את דעתם, יש בכך חריגה מפורשת מהכלל הקדום. ומכל מה שלמדנו באוניברסיטה – לא נשאר כלום. אין לי מילה טובה לומר על "כבוד" הנשיא, וכל עונש שיגזור עליו השופט - יניח את דעתי, אך יש לי מילה רעה לומר על רמיסת החוק, ועל העובדה כי בסיס המשפט - הפך לבדיחה ולצחוק. על העיתונות והתקשורת - אשר מקצינות את התערבותן, ולצערי, נראה לי כי לא רק כדי למלא את חובתן, אלא כדי להביא יותר שומעים ויותר קוראים - ולמלא את קופת אדונן.