פעם... לפני שהחלה הספירה לאחור
היה לנו די זמן לחשוב לפני שעשינו
וכשטעינו היה לנו גם זמן ללמוד מהטעויות
כדי שלא לחזור עליהן שוב ושוב סחור-סחור
כמו הטועים הסדרתיים שתמיד מְתרצים: "נו
מי שלא עושה לא טועה" וממשיכים לעשות
בזו אחר זו טעויות על טעויות על טעויות;
עכשיו שהספירה לאחור בעיצומה
והשמיים מתקרבים במהירות עצומה
לאדמה שעליה מתהלכים בוטחים בכוחם ושאננים
בעלי ההון והשלטון ועוזריהם כאילו לעולם חוסן
כאילו החושך הרע היורד על הארץ הזאת לא יכסה
לְעוֹלָם וָעֶד באופן בלתי-הפיך כמו קַבְּרָן מנוסה
אותם ואת מִשְׁפְּחוֹתָם כמו את אחרון הקבצנים;
עכשיו שכל רגע עומד להיות
מאוחר מדי לתקן אפילו אחת
מכל עשר טעויות קטנות וגדולות שכל אחד
עושה בתוך המעגל הקטן של חייו
בעניינים שלו עצמו ושל אהוביו מתוך תקווה
שהדברים יסתדרו מעצמם כי לא תמיד זוכרים
שהחיים דקיקים ושבירים כמו זכוכית;
עכשיו שכבר אין בכלל טעם לְצפות
לתיקון טעויות גורליות-איומות-קטלניות
שעשו ועושים אלה שעניינים של חיים ומוות
נתונים בידיהם מכוח-חוק כמו שנוהגים לעשות
משרתי-ציבור בארץ הזאת העסוקים עד מעל לראשם
בעשייה לביתם על כל צעד ושעל של אדמתה
שברובה כבר חרוכה או סרוחה או גם וגם;
עכשיו... אפשר רק להצטער ולהתאבל
שלא חפרנו והרמנו והפכנו כל אבן
כדי להציל את מי ואת מה שוודאי או אולי
היה אפשר להציל אילו היינו מתעוררים
מבעוד מועד ונוכחים ששום דבר בעולם
אינו פועל לטובת אלה שאינם קמים נחושים
לעשות את המעשה הנכון בזמן;
פעם... לפני שהחלה הספירה לאחור היו האביבים
נושאים בגאון לאורכה ולרוחבה של הארץ
ניחוח משכר של פריחת פרדסים; חיות הבר
חיו בשלום בשפלה בבקעה ובהר ולא נהרגו יומם
ולילה כמו עכשיו על רשת כבישים צפופה ומוטרפת;
שדות המרעה והנירים (כן היו כאלה) היו רחבי-ידיים;
מַיִם חַיִּים זרמו מכל עַיִן והזורעים קצרו ברינה;
כן... עידן ועידנים ופלג-עידן ייקח לטֶבַע לתקן
את מה שעוללו ומעוללים כאן בני-אדם
בכלי-עבודתם ובכלי-זינם למיניהם ולסוגיהם
לחַי ולצומח ולדומם כאילו לא להם עצמם
הם מעוללים את הזוועות האלה יומם
ולילה בכל מזג-אוויר ממש כמו ברגע זה.