כמו

כמו שמיים צלולים שטופי כוכבים שכולם נראים חיים וקיימים למרות שרבים מהם כבר מזמן אינם כך נוהרים אליי ומאירים את לילותיי זיכרונות אהוביי המתים אהוביי המתים שהולכים ומתרבים הולכים ומצטברים אילו רק הייתם יודעים שבדמיוני יש לכל אחד מכם מקום טוב באמצע כמו בזמן האינסופי שיכול להכיל בבת-אחת את כל היש והאַיִן ותמיד יהיה בו מקום לעוד ועוד אבל דמיון אין לו אפילו כזית אז מה הוא שווה בסופו של דבר מול מי שעדיין עומד זקוף על חוף האינסוף ויכול לראותכם בגודל טבעי כאילו אתם כאן ועכשיו למרות שאתם שם ואז במרחקים עצומים שעבירים רק לאור ולדמיון ולא לכל דמיון: רק לזה שכמו לב יוֹמָם וָלַיְלָה סביב השעון נח רק בין פְּעִימָה לפעימה וגם זה בַּחֲטָף מבחינה דמיונית אין לי על מה להתלונן מלבד על העובדה שככל שהזמן עובר אתם חסרים לי יותר ויותר ויותר ויותר אהוביי המתים אילו הייתי סנונית ואתם הייתם לא רק נראים לי כמו חיים הייתי מבשר לכם בימים אלה ממש אביב חדש – נ.ב. ידיד פיזיקאי שקרא את השיר העיר לי שלא הזמן הוא זה שעובר זה אנחנו שעוברים בתוכו (אם זה נכון ומנחם מישהו כאן ועכשיו שיבושם לו – אותי זה לא כי בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה קטלנית).