פוסעת

לד"ר ביל סיגל ז"ל 1 בין זְמַן פציעות לִזְמַן פסיעות אני פוסעת בִּשביל הֶחלב. כלב שחור נובח נִשְׁקָף אֵלַי בַּמַּרְאָה מקיר אל קיר. הפַּחַד בְּעֵינֵּי הפַּחַד. א-להים מְחַיֵּךְ אֵלַי מִספל קפה קר. 2 יש אַ-להים בַּתִּקרה יש אַ-להים בַּזרעים הלבנים יש אַ-להים בַּרצפה הקָּרָה יָצָא מן הארון. שפתיו חתומות בְּכִכַּר הלחם היבש. נושם אֶת ריח הָעֶצֶב של הֶעָצָב הַחַי כְּצפור שׂרוּטה. מְחַיֵּךְ אֵלַי מתחתית ספל הקפה. 3 בדידותי לא לבד. אף פעם לא. בַּבֹּקר שׁותָה כּוֹס של בדידוּת. בַּצהרים שׁותָה כּוֹס של בדידוּת. בָּערב שׁותָה כּוֹס של בדידוּת. לילה גומעת שביל הֶחלב בְּספל קפה קר. כלב נובח בבית הקפה. 4 המתמטיקַאי הוא לא תמיד משֻלש שְׁוֵה צלעות אמר. אף פעם לא. המשורר הוא לא תמיד שיר מְרֻבָּע כמו צפור המתחרז עִם אור אמרה. בדידותי לא לבד. אף פעם לא. הסוֹפר הוא לא תמיד סִפּוּר אהבה. 5 פִּרְחֵי הגֵרניום, אמרה על אדן החלון מעולם לא חִיְכוּ חיוך אחד של נעורים ולא יְחַיְכו עוד. 6 היא ענדה את אַפִּי. מחסירה פעימה בין ספל לְקפה קַר. נשפָּךְ בעורקֵי השִכחה הזוכרת כמו הַנְשָׁמָה מִפֶּה לְפֶה. התהום נפערה כמו תמיהה. כלב נובח בבית הקפה. נִשְמַת אַפִּי, אמרה נִשְׁמַת אַפֵּךְ, אמרה נִשְׁמַת אַפָּהּ של הבדידות. מקיר אל קיר. חמנית זְהֻבָּה מאירה את החלון בְּאוֹר הדמדומים. לא עגיל בְּאֹזן השירה. 7 ביני לבין העץ אין עץ מִלים, אף פעם לא ביני לבין העץ אין עץ אהבה. אף פעם לא. מֵרֹב יער זהֻיות לא רֹאים עץ בודד בַּשַׁלֶכֶת. אף פעם לא. עץ מותי המוּדָע והבלתי מוּדָע בהיר.