עַל הַבָּמָה
הוּא מוֹשֵׁךְ בַּחוּטִים.
אוֹסֵר לְהַתִּיר חִבּוּרִים.
וְהַכָּרוֹז מַפְצִיעַ:
"הַתַּפְאוּרָה מֵגִיחָה".
מֵעַל הַשְּׁעָרִים
לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם הַקְּשׁוּרוֹת
הַחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת. וְחַיֶּיהָ מוּתְנִים.
וְאֵין שָׁם מַלְאָכִים.
כִּי דְּמוּת אַחַת בַּגָּן:
גֶּבֶר הַבּוֹלֵעַ אִשָּׁה
הַמַּפְלִיא לְהַצְלִיף בִּבְשָׂרָהּ
מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים.
וְתוֹךְ כְּדֵי שֶׁאַתֶּם מְלַקְּקִים
דְּבַר מְתִיקָה אוֹ מָלוּחַ חוֹטְפִים,
הַצּוֹפִים בַּמַּחֲזֶה
וּסְפוּנִים
בְּכִסְאוֹתֵיכֶם הַנּוֹחִים,
"הִנֵּה, זֹאת זוּגִיוּת אֵיתָנָה"
אַתֶּם אוֹמְרִים. "הֵם כֹּה מְחֻבָּרִים".
רַק חַד עַיִן יַבְחִין
וָהֲרֵי הוּא שׁוֹטֶה מִן הַכְּפָר-
הִיא נוֹשֶׁכֶת שְׂפָתֶיהָ.
מַחֲצִית מִן הַסֵּתֶר. זֵהוּת כְּחֻלָּה
הוּא בּוֹלֵעַ וְגִידָיו בָּהּ תְּלוּיִים.