הִיא נָטְשָׁה אֶת דִּמּוּי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה
אֵצֶל בַּעֲלָהּ
וּבְחֵיק הָאֲדָמָה הַגְּדוֹלָה, מְסֹרֶסֶת,
מַטָּה אֹזֶן לְכָל בְּרִיזָה קַלָּה.
תַּו לְשׁוֹנָהּ
מַגִּישׁ לָה טָס וְעָלָיו
טַעַם נִרְעָד
וְהַמּוּסִיקָה זָרָה.
הִיא שׁוּב מִתְעַלֶּסֶת פְּרוּעָה
כָּל רוּחַ נוֹשֵׁב בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה
מוֹלִיד בָּהּ מֶרְחָב
נוֹצָה חֲסְרַת נְשִׁימָה
וְזֶרַע חָדָשׁ הַמַּכֶּה בִּבְשָׂרָהּ