תרגיל בדמיון מודרך

לד"ר ביל סיגל ז"ל 1 תרגיל בדמיון מֻדרך: דַּמְיְנִי לְעַצְמֵךְ חֲדַר המדרגות הוא חתול שחור כמו חוף מיַלל הֵגיח מתוֹך שק הצללים של מֹחִי הָאָפֹר מתאבד בְּגֵאוּת מֵי הים כלבים נובחים מתוֹך קרקעית ספל הקפה מלאך המָות בָּא לָעיר לוחשת בַּקָּפֶה. 2 לוחשת בַּקָּפֶה. הֵד יעבֹר מפי הגל אֶל אֹזן הקונכיה בין הספלים הלבנים בין המלים ים בלי געגוע. 3 כלבים נובחים מתוֹך קרקעית ספל הקָפה מלאך המָות בָּא לָעיר הכלבים מעולם לא נפרדו זה מִזה לא אמרו שלום לא להתראות חוצים את הנהר הם מתו מוֹת כלבים בְּקֹר כלביםֹ של הרחוב הירושלמי אשה לבדה כלב לבדו בָּעולם. 4 הכלב מעַשן בְּשרשרת סִיגריות טַים. בין קָפה שחור לְמַאֲפֶה בין פעימה לִלגימה לִצלילי מוצרט בין לגימה רכה לִנשימה כֶּלֶב מעַשן בְּשרשרת בלי הפסקה בְּבית הקפה. גומע שביל הֶחלב בְּספל קָפה קַר. 5 א-להֵי השפנים הקטנים שולף את כובעִי הגדול וּמתחת לו שפנים בוכים ארנבות עם פילים רוקדים עם הרוחות העיֵפות כלבים נובחים מלאך המות בא לָעיר כנרית שרה על הגג ואֶת העורבים השחֹרים התולשים בַּלילות יונים לבנות מתהום השִכחה בתחתית ספל הקפה. 6 איש הזבל איש הפח הֵרים אותי חתול שחור מאשפתות לחְיות בַּזבל האִם שַׁעַר האשְפות הוא שַעַר הפרחים? עורבים שחרים תולשים יונים לבנות מִילָלָה אֲבוּדה. עיר בלי געגוע.