|
1 |
|
| |
"שִׁירִי הָעֳלָה עַל הַמּוֹקֵד"
כבר הכותרת מניחה אבסורד:
שירה שהיא מיצג רוחני דינה להישרף
כאחד הבשר.
"הֲמוּלַת שְׁרָפִים מֵהָרְחוֹב
שׁוֹלַחַת גֶּחַל לוֹחֵשׁ
לַהֲעלֹות אֶת שִׁירִי עַל הַמּוֹקֵד"
גם כאן- האירוניה חורכת.
שרפים מיועדים להגיע ממעל
וכאן הם באים מכיוון הרחוב, גשמיים בהמולתם
ובאופן הביטוי הם הפוכים מציון הקדוש
המלאכי.
גחל לוחש גם כארמז מן המקרא לגחל בפה, כמהמורה
אפשרית ליכולת הביטוי, גם כמריבה וגם משורש המילה-
שרפה.
ואמנם השרפה היא מוקד הבית הבא:
"רַק שַׁבְרִירֵי אוֹתִיּוֹת נִמְלְטוּ
מִזַּעַם סוֹלֵד שֶׁל עֵינֵי אֵשׁ
מְבַקְּשׁוֹת לֶאֱסוֹף עִקְבוֹת
טַל נוֹצֵץ בַּעֲרוּגַת הַדֶּשֶא הַשְּׁרוּפָה."
לקריאתי,
שיר מחאה המעלה תחושת מציאות מאיימת
ומעוותת
בנוסף למשמעות הארספואטית.
שיר חזק ועשוי מצויין.
תודה. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
זיוה גל |
|
|
2 |
|
| |
|