הַזּמַן (שִׁיר פִילוֹסוֹפִי-פִיסִיקָלִי)

הזמן הוּא עֵת וְגַם מוֹעֵד, הָעֵת הִיא זְמַן, עוֹנָה, מוֹעֵד. "לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ" אָמַר קֹהֶלֶת, "לִי יֵשׁ עוֹד זְמַן..." - כָּך אָמַר לְטִירוֹנָיו הַמֵּם-כָּף רוֹן עָמָר וְהוּא שׁוּב הֵרִיץ אוֹתָם אֶל רֹאשׁ הָהָר כְּדֵי לְהַבְעִיר שָׁם אֵשׁ וּלְהַצִּיב שָׁם שֶׁלֶט. "וְלֹא הָיָה לִי זְמַן..." - כָּךְ כָּתַב הַמְשֹׁוֵרר חַיִּים גּוּרִי בְּרוּרוֹת בְּסִפְרוֹ "שׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת" וְסָלְחוּ לוֹ, כִּי הוּא הָיָה דּוֹבֵר-אֱמֶת וּמוּבָן. כִּי גַּם הַמֵּם-כָּף וְגַם הַמְשׁוֹרֵר זֹאת יוֹדְעִים: הַזְּמַן הוּא "וֶקְטוֹר", הַמִּתְקַדֵּם רַק לְכִוּוּן אֶחָד וְכֹל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָבָר אָרֹךְ , יִהְיֶה לוֹ עָתִיד קָצָר; אַך לֹֹא תָּמִיד לְמִי שֶׁיֵּשׁ עָתִיד קָצָר, הָיָה לוֹ גַּם עָבָר אָרֹךְ. וְלַמְרוֹת מַה שֶּׁנִכְתַּב ("מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה"), - הֶעָתִיד הוּא לֹֹא מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם, לֹֹא, הֶעָתִיד אֵינוֹ כָּזֶה. אֲבָל הַהֹוֶה הוּא מִין זְמַן שֶׁכָּזֶה, שֶׁהוּא תָּמִיד וּבְכֹל מִקְרֶה סְתָם זְמַן שֶׁבֵּין זְמַנִּים, זְמַן-בֵּינַיִם בֵּין עָבָר שֶׁחָלַף לְעָתִיד לֹֹא-מֻגְדָּר; הוּא זְמַן בֵּינוֹנִי, שֶׁכְּאִלּוּ אוֹמֵר: "אֲנִי מְמַהֵר, כִּי אֲנִי כְּבָר מְאַחֵר". לָכֵן הַהֹוֶה הוּא זְמַן שֶׁשּׁוֹאֵף לְאֶפֶס, הוּּא זְמן "אִינְפִינִיטִיסִימָלִי" תָּמִיד, שֶׁמַּתְחִיל עַכְשָׁו וּמִיָּד הוֹפֵךְ לְעָתִיד (שֶׁהוּא לְגַבָּיו מִין זְמַן-עַל), וְלָכֵן הַהֹוֶה הוּא תַּת-הַזְּמַן שֶׁל הָעַכְשָׁו וְעַד בִּכְלָל.