גּוֹרַל הַשִׁיר

"וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ" (שׁוֹפְטִים, פֶּרֶק א', פָּסוּק 3) כְּלוּם גּוֹרָל זֶה הַשִּׁיר הוּא דַוְקָא לְהִכָּתֵב עַל-גַּבֵּי הַקֶּרַח, לְהִתְמוֹסֵס מִמּוּצָק לְמַיִם, לְהִתְאַדּוֹת בְּסוּפוֹת הָרוּחַ, לְהִקָּרֵא בְּעָבֵי-שָׁמַיִם, לְהִשָּׁמַע כָּךְ פִּתְאֹם בַּגֶּשֶׁם, לְהִתְמַזֵּג בְּשָׁרְשֵׁי-הַדֶּשֶׁא; אוֹ אוּלַי לְהִתְנַקֵּז בַּעֲרוּץ הַנַּחַל וּלְהִתְמַהֵל בְּמֵי יַם-הַמָּוֶת, אוֹ לְחַלְחֵל אֶל תְּהוֹם-הַנְּשִׁיָּה?... וְאִם אָכֵן כָּזֶה הוּא גּוֹרַל שִׁירִי - אֹמַר לוֹ יְשִׁירוֹת בִּ"לְשׁוֹן אַתָּה": "הִנֵּנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אּתְּךָ בְּגוֹרָלְךָ".