צֹאן שֶׁמְצַמֵּחַ סְוֶדֶר
וְתוֹעֶה בְּאֵין רוֹעֶה
תָּמִיד הוֹפֵךְ בַּסּוֹף לְעֵדֶר,
מַהֵר-מַהֵר וּבְאֵין רוֹאֶה:
מִתְנַהֲלִים נַהֲלָאִים,
אֲבָל בְּיוֹם פְּקוּדָה, יוֹם צֹמֶת,
נֶאֱסָפִים כָּל הַטְּלָאִים.
פַּעַם הָלְכוּ אֶל אַבָּא טוֹמִי,
פַּעַם לְסַבָּא גִּמְלָאִים,
פַּעַם לְאִמָּא שְׁמָהּ קָדִימָה,
וּפַעַם צֹמֶת שֶׁל רָפוּל
חִכְּתָה בַּצֹּמֶת וְהִדְהִימָה
(צֹמֶת בַּצֹּמֶת! הֵי, כָּפוּל!) –
תָּמִיד זֶה בָּא. הַפְרָאייֶרִים
שֶׁל הַשְּׁמוּעָה וְהַנַּחְשׁוֹל,
צֹאן טְוִיטֶרִים וּפְלָאייֶרִים,
יוֹדְעִים לְפֶתַע, בְּלִי לִשְׁאֹל,
וְנוֹהֲרִים אֶל הַמִּשְׁעוֹל
הַמְּשֻׁתָּף וְאֶל הַכַּר
אַחְרֵי רוֹעֶה אֶחָד עָקָר.
וּכְשֶׁאַתָּה עַכְשָׁו נִזְכָּר
בְּכָל אוֹתָם רוֹעִים-לְרֶגַע,
בִּנְפִילָתָם וּבְנִזְקָם,
אַתָּה אוֹמֵר, לְאוֹר הָרֶקַע:
אַחְרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְגֻחָכִים
מָה כְּבָר יַזִּיק הַנּוֹכְחִי.