א.
די במשב הנושא מרחוק
ניחוח פריחת הֲדָרִים
להזכיר לי אותךְ בִּמְלוֹא הֲדָרֵךְ
כשהיית עוד מֵעַל לכול חוק
כי באהבה גורלית אין חוקים.
אחריךְ היו אהבות רגילות
שלא פורצות שום גָּדֵר
אֲבָל הן עושות טוב
ומאוד מתאימות
כשאין כוח לִפְרוֹץ שום גדר –
אהבה גורלית יש לָרוֹב
רק אחת
למי שהאיר מזלו
כי היא משאירה אדמה חרוכה
למשך שנות דור לפחות;
מִסְתַּבֵּר שֶׁשלנו הייתה אהבה
גורלית עד כדי כך
שהשאירה לא רק אדמה חרוכה
גם שמיים ריקים בלי שום אור
להרבה יותר משנות דור –
איך הצלחנו לשרוד?
זה סיפור כה ארוך
שלא אספר אותו כאן
מִפְּאַת קוצר הזמן והיְרִיעָה
וּמִמֵּילָא הוא לא יְאוּמַן.
ב.
המצב הוא שונה עד כדי להצחיק
כשאני מנסה לפעמים
להיזכר בשמות שאינם
קשורים בְּחַיַּי קשר-דם:
רק אתמול למשל כשניסיתי לזכור
מה שמה של אותה שחקנית
שאהבתי אותה שעתיים תמימות
בסרט - כמו ג'ק ניקולסון
עד שלא התייצבו לי בזיכרון
ה- parole מול ה- langue
לא הצלחתי לזכור ששמה ג'סיקה
כשפניה היו לְפניי
אֲבָל זה לא נורא מול תרחיש
שנכון לעכשיו הוא מדע בדיוני
(והיו כבר מקרים שמדע בדיוני
הפך למציאותי):
אנו שוב נפגשים אַחֲרֵי עידנים
ואומרים זה לזו בו-זמנית:
שמך זכור לי אֲבָל... שמך זכור לי אֲבָל
פניך לא זכורים לי בִּכְלָל...