שני שירים על ההינתקות

ערב תשעה באב הוא הזמן לזכור את ההינתקות. ערב תשעה באב תשס"ה (2005) נקבע כזמן להתחלת ההינתקות (ויש גירסה: הינתקות), שֵם מכובּס למונח האמיתי: גֵירוש. כּתבתי שיר סמוּך לאירוע עצמו, וכתבתי לאחרונה שיר חדש על ההינתקות ממבט עַכשווי. אלה שני שירים שונים לחלוטין שהמשותף להם הוא הכְּאֵב: כּאב הגירוש, כּאב העקירה. שירים לתשעה באב

הינתקות, 2005

יוֹם לִפְנֵי שֶׁהֵחֵלָה הַהִתְנַתְּקוּת הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא הִתְרַגְּלוּ אֶל הָאוֹר פִּתְאֹם לֹא הִתְרַגְּלוּ אֶל הַחֹשֶׁךְ. אֲנָשִׁים נִסּוּ לִזְכֹּר מַהוּ עֶצֶב וְשָׁכְחוּ פִּתְאֹם מַהוּ אֹשֶׁר. הַחֹם אָז הָיָה כָּבֵד ולֹא נָעִים וְהַמִּשְׁפָּחָה פָּשְׁטָה עַל הַמַטָּעִים. הַקָּטִיף הָיָה קָשֶׁה בִּגְלַל הַמִּשְׁקָל הָרַב שֶׁל סַלֵּי הַקָּטִיף בִּגְלַל תְּפִלּוֹת תִּשְׁעָה בְּאָב וּבִגְלַל הַסִּסְמָה עַל הַשַּׁעַר: פִּנּוּי תַּקִּיף וְאָדִיב. בְּפַאֲתֵי הַמַּטָּע לְיַד הַבַּיִת בַּגּוּשׁ צָמְחוּ חֲרוּלִים וּבַרְקָנִים שֶׁלֹּא נִרְאוּ לְפָנִים כְּמוֹ נִצְרְבוּ בְּשֶׁמֶשׁ בַּרְזֶל מְלֻבָּן כְּמוֹ הָיוּ סֵמֶל מְבַשֵּׂר רַע מְבַשֵּׂר חֻרְבָּן. רוּחַ קָדִים נִרְאָה תּוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְשָב הוֹלֵךְ וְשָב כְּמוֹ אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַבַּיִת עַכְשָׁיו. אוּלַי רוּחַ תִּשְׁעָה בְּאָב. כְּשֶׁנִּשְׁמָע קוֹל הַכָּרוֹז קוֹרֵא לְהִתְפַּנּוֹת מִן הַבַּיִת עַכְשָׁיו רֵיחַ התֶּסֶס שֶׁל הַפְּרִי כָּרַע ונִרְטַב, קָרַס וְנִרְקַב. בַּבֹּקֶר כְּשֶׁפָּשְׁטוּ צִבְאוֹת הַפִּנּוּי הָיָה לוֹ כְּבָר רֵיחַ שֶׁל בַּיִת נֶחֱרָב. יוֹם אַחֲרֵי שֶׁהַהִתְנַתְּקוּת הָיְתָה לְגֵרוּשׁ בָּא סוֹף הַקָּטִיף. קוֹרוֹת בָּתִים שְׁבוּרוֹת עָמְדוּ כְּמוֹ בָּרָצִיף. הָאֲוִיר הָיָה אָבִיךְ הַבָּתִים יָרְדוּ מִן הַקַּרְקַע וְכֻלָּם יָדְעוּ שֶׁהֶחֱשִׁיךְ. כ"ח באב תשס"ה

הינתקות, מבט לאחור: 2014

בְּעֶרֶב הַגֵּרוּשׁ שֶׁל יְהוּדִים מִגּוּשׁ קָטִיף הָיְתָה פְּרִיחָה בַּכֹּל מִסָּבִיב הָיְתָה קְרִיעָה גְּדוֹלָה וְלֵב זָב כְּמוֹ רַעַשׁ קְרִיעָה שֶׁל צֶמַח עִם שָרָשָׁיו. הַגָּרוֹן נִשְׁנַק מִמִלִּים, מִמְּבוּכָה וְלָחַשׁ רַק מִלָּה אַחַת: אֵיכָה לֹא הָיָה טְוִ'יטֵר אָז כִּי הצִפּוֹר הָיְתָה שְׂרוּטָה וְנוֹאֶשֶׁת פְּצוּעַת כָּנָף כַּמָּה שָׁנִים עַד שֶׁנִּרְפְּאָה וְעָלְתָה לָרֶשֶׁת. לֹא הָיָה פֵסְבּוּק אָז כִּי בַּפָּנִים הָיָה שֶׁסַע כִּי פְּנֵי הַמְּגֹרָשִׁים הָיוּ מְצֻלָּקִים מִן הַחֶרְפָּה. לָקַח זְמָן עַד שֶׁהַצַּלֶּקֶת הִגְלִידָה וְנוֹתַר רַק סִימָן שֶׁל פֶּצַע וְרֵיחַ שֶׁל אַבְקַת שְׂרֵפָה. לֹא הָיוּ פֵסְבּוּק, טְוִ'יטֵר וָאֳנִיַת שָׁלוֹם עַל מַיִם אֲבָל הָיָה קוֹל יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם. הָיָה שִׁדּוּר חַי, שֶׁשִּׁדֵּר אַלְלַי וְעוֹד אַלְלַי. הָיוּ בִּזְמַן הַגֵּרוּשׁ אַחִים וַאֲחָיוֹת שֶׁאָמְרוּ לָהֶם שֶׁזּוֹ מְלַאכְתָם וְהֵם נִדּוֹנוּ לְגָרֵשׁ אַחִים מִבֵּיתָם. וְהָיָה גַּם אִישׁ טוֹב שֶׁרָאָה הַכֹּל מִקָּרוֹב וְרָצָה לוֹמַר מִלָּה אַחַת שְׂמֵחָה וְלָחַשׁ רַק: אֵיכָה ב' באב תשע"ד- 9 שנים אחרֵי