בקושי התאוששנו מהחופש הגדול והינה החגים כבר בפתח. המטרה, אם כך, לחגים, צריכה להיות ריאלית. לעבור אותם בשלום. פשוט לצמצם נזקים. בכלל, אם נבין שאנחנו לומדים אורח חיים שונה, רוצים להתייחס לאוכל בצורה הנכונה ולא נחשוב שזו הסעודה האחרונה של "הנידון למוות", כי אחרי החגים מתחילים ב"דיאטה" הגדולה, נופתע שעברנו את החגים בשלום ושברנו את הדפוס הקודם של עלייה במשקל.
טוב, אז כמה עצות קטנות לעבור את המכשול הראשון - ארוחת החג החגיגית: וכמה עצות שאינן קשורות לאוכל:
- דאגו להתארח: הרבה יותר קל ופשוט לקנות מתנה יפה, להתלבש חגיגי ולהגיע לארוחה מוכנה. כך אפשר לסבול אפילו את כל הדודות;
- נא לא להגיע לארוחה רעבים: בדרגת רעב גבוהה מדי אנחנו מאבדים את שיקול הדעת ועם כל הרצון הטוב נחטוף על ימין ושמאל. ה"רווח" הקלורי שבאי אכילה יוצא בסופו של דבר בהפסד;
- נא לא להצהיר הצהרות דיאטה: בינינו, זה כבר די מגוחך. אם לא נצהיר על דיאטה, לא נמשוך אש ונעבור את הארוחה בשלום. ואצל מי אין נשמות טובות שמנדבות הצהרות כגון: "בחגים לא עושים דיאטה", "למה דווקא אצלי", "ירדת, מעניין, לא רואים..."
- לקום ולעזור: זה מרחיק קצת מכל הפיתויים וחוץ מזה עושה רושם טוב, שיזמינו גם בשנה הבאה;
- להרים את הראש מהצלחת, להסתכל איך אוכלים אחרים: התבוננו כיצד אוכלת הגיסה הרזה או הדודה עם עודף המשקל שתמיד מצהירה: אני לא מבינה ממה אני משמינה, בקושי אוכלת משהו..." - חוויה;
- הגדירו את המנה: אל תתפתו לקחת כל הזמן קצת. האמינו לי, הקצתים האלה מצטברים בסופו של דבר להרבה מאוד;
- אל תאכלו את מה שלא טעים רק מפני שלא נעים לכם: לא טעים - לא אוכלים;
- שתו מים עם הארוחה ולא שתייה ממותקת: די חבל לבזבז 100 קלוריות על כל כוס שתייה;
- ולמארחים: אולי זו ההזדמנות לשבור את המסורת של כמויות מטורפות ומוגזמות.