פעילות גופנית לחולי סוכרת

• שיפור מבנה השרירים;

• שמירה על הלב, כלי הדם והריאות במצב בריא;

• הורדת הכולסטרול והטריגליצרידים ועוזרת בשמירת משקל אצל סוכרתיים סוג II על-ידי שריפת קלוריות;

• שיפור תגובת הגוף לאינסולין ומאפשרת לאינסולין ולתרופות לטיפול בסוכרת להיות אפקטיביות יותר;

• הפגת המתח והלחץ, משפרת ריכוז ומפחיתה תיאבון;

• לאחר סיום הפעילות הגופנית, ניצולת הגלוקוז גדולה יותר, וחילוף חומרים מהיר יותר, דבר שיוביל לשימוש הסוכר על-ידי השרירים וכך יהיה פחות סוכר בדם.

הפעילות הטובה ביותר עבור חולי סוכרת היא פעילות אירובית נמרצת. הפעילות האירובית מפעילה את קבוצות השרירים הגדולים ומשפרת סיבולת ומצב בריאותי כללי. פעילות אירובית כגון: הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה, אופני כושר למיניהם, וכל סוג ספורט שגורם לדופק לעלות לרמת מאמץ, וניתן להתמיד בו לפרק זמן שעולה על 15 דקות. חשוב להגביר בהדרגתיות את משך האימון האירובי עד לכ-60 דקות. בנוסף לפעילות של סיבולת לב ריאה, חשוב לשלב גם פעילות אנאירובית - פעילות כוח או סיבולת שריר, אך מומלץ לבצעה בצורה הדרגתית ובליווי ופיקוח מקצועי. השילוב בין פעילות אירובית לאנאירובית, יובילו לשיפור ואיזון הסוכרת.

• לפני תחילת תוכנית לפעילות גופנית לחולי סוכרת, חשוב לעבור בדיקה גופנית יסודית והתייעצות לגבי בחירת הפעילות הגופנית המתאימה;

• מומלץ לבצע את האימון על-פי תוכנית אימונים בהדרכת מדריך מוכשר ומוסמך. התוכנית חייבת להיות הדרגתית ומגוונת;

• פעילויות ספורט עצימות אינם מומלצים בשלב ראשון לאימון ודורשים היוועצות עם רופא, וזאת בכדי למנוע נזק בשל חוסר ידע וחוסר מוכנות;

• פעילות גופנית עלולה לגרום לרמות הסוכר לרדת מאוד. רמה נמוכה של סוכר בדם עלולה לגרום לסחרחורות ולעילפון. בכדי למנוע ירידה חדה ברמת הסוכר, חולי סוכרת חייבים להצטייד בחטיף או משקה עתיר סוכר;

• חשוב לבדוק את רמת הסוכר לפני, במהלך ואחרי הפעילות הגופנית.