בקול תרועה גדולה פורסמה בשבוע שעבר התוכנית לקיים שירותי אוטובוסים בסופי שבוע בגוש-דן. ראשונה הודיעה על כך עיריית תל אביב ופתאום נמצאו רשויות מקומיות שהצטרפו לתוכנית. כמנהגי, לא ניסיתי את השירות החדש ביומו הראשון וקראתי בעיתון על התלונות, האיחורים וחוסר המקומות במיניבוסים הקטנים. היום, שבת, החלטתי לנסות ולנסוע בקו 710 מקרית אונו לתל אביב. חינם, כמובן. זה יתרון, כי נסיעה במונית עולה 80-90 שקל בכל כיוון.
החלטתי להגיע לתחנה הראשונה וגם קצת לפני הזמן. במקום מצאתי שלט נייר, שהודבק מטעם העירייה על התחנה: "אסורה החניה בתחנת אוטובוס זו בשישי ושבת". ארבעה עותקים הודפסו והודבקו על קירות התחנה. שוטר בתפקיד הגיע למקום במכונית משטרה. "באתי לפנות את המקום לאוטובוס", אמר והראה לי את האוטובוס ממתין לא הרחק, במקום פנוי. עמד השוטר והמתין, כי מכונית חנתה על המדרכה, בדיוק מול התחנה.
הוא התקשר למוקד שלו ואמרו לו את המספר של הנהגת, אבל היא לא השיבה לשיחה. כל נהג מצוי היה חונה כך, כי מי שיש לו מכונית אינו מעלה על דעתו שהתחנה תפעל בשישי ובשבת. במועד שנקבע הגיע האוטובוס, צבעוני ומאד נוח. הוא יוצא מדי חצי שעה, ובו 53 מקומות והנהג עוצר בתחנות המוכרות בדרך לתל אביב. בשאר גוש-דן יש יותר אוטובוסים - כל 20 דקות יוצא אחד.
עד שהגענו לעיר, עלו לנסוע כארבעים איש. לא צפוף ואיש לא היה צריך לעמוד. לא היו נוסעים שעמדו מבסוטים עם חיוך על הפנים, כפי שתוארו נוסעי השבוע שעבר. על החזית הקדמית יש שלט "נעים בסופ"ש". שם מצויין, שמשלב את הנחמד עם התנועה בסוף השבוע. אז בדקתי את האפליקציה שלי, "מוביט", שבה אני בודק את מוצאי האוטובוסים והופתעתי שקו השבת, 710, כבר מופיע שם. מסתבר שיש יתרון לכך שאין ממשלה. הרשויות המקומיות דווקא עובדות - ובמרץ. והנסיעה - חינם.
המקום הקר ביותר שמעתי השבוע מתלמידת כתה א': מהו המקום הקר ביותר בארץ? הכנסת. "יש שם 120 מתחת לאפס", היא אמרה.
צ'כוב על האמת מדבריו של אנטון צ'כוב: "אומרים שלבסוף האמת תנצח, אך זהו שקר". לא פלא ששרת התרבות שלנו לא קראה אותו.