יושב-ראש סיעת מרצ, חברת הכנסת
תמר זנדברג, הגישה הצעת חוק פרטית להפעלת
תחבורה ציבורית בשבת. ההצעה נפלה, לאחר שהתברר כי מספר חברי הכנסת המתנגדים לה גדול פי שניים ממספר התומכים בה.
עיון בהצעת החוק חושף עובדה מביכה עוד יותר: בהצעה של זנדברג מופיעה הגבלה על פעילות מוניות, שכיום אינן מוגבלות בשבת, וכן יש בה ויתור על הדרישה להפעיל את
רכבת ישראל בשבת.
היום, במסגרת הסטטוס-קוו, אין הגבלה חוקית להפעיל מוניות שירות. הן לא מסובסדות על-ידי הממשלה, והנה באה זנדברג ומציעה לאסור. כמו-כן, מצד אחד היא מדברת כל הזמן על הפעלת רכבת ישראל בשבת, אבל בהצעת החוק שהגישה, היא מדברת רק על אפשרות להפעלת רכבת מקומית. כלומר, רכבת קלה. כנראה שגם היא מבינה שרכבת ישראל לא צריכה לפעול בשבת.
בהצעת החוק אין אפילו איזכור במילה אחת של אלפי הנהגים (כבר היום יש מחסור באלפי נהגים) שייאלצו לעבוד בשבת. זנדברג מתעלמת לחלוטין מכל הפקחים, המנהלים, הסדרנים, אנשי הבקרה, מוקדי המידע ופועלי הניקיון, ש'על הדרך' את בעצם מציעה להפוך אותם לאבק אדם של עבדים, והכל כדי לשרת את צרכי הנהנתנות האנוכית של מדינת תל אביב, שממנה היא מגיעה.
כשקראתי את דברי ההסבר להצעת החוק, נתקלתי במשפט הבא: "הסדר זה יאפשר להתגבר על הפגיעה ברגשות הדתיים המתגוררים בשכונות מסוימות", ואמרתי לעצמי - לפחות זה, הנה תמר זנדברג מתחשבת גם בציבור הדתי והמסורתי. אבל אז קראתי את המשך המשפט: "הדתיים המתגוררים בשכונות מסוימות, שבהן אסורה באותו יום גם תנועת הרכבים הפרטיים". במילים אחרות: בעשרות או במאות אלפי שכונות דתיות, מסורתיות או מעורבות בכל רחבי הארץ לא תהיה שום התחשבות ברגשות. ואם לא די בכך, ממשיכה הצעת החוק ואומרת: "סעיף זה לא יחול על תחבורה ציבורית בין-עירונית". כלומר: אם קו בין-עירוני רוצה לעבור בשכונה דתית או חרדית שבה לא נוסעת אף מכונית בשבת, מבחינתנו שיקפצו הדתיים.
הצעת החוק מבקשת למעשה להגדיר מחדש את יום המנוחה השבועי, וקובעת שהוא מסתיים עם שקיעת החמה ביום שבת ולא בצאת הכוכבים, כפי שנקבע בחוקי היסוד של המדינה. מה שמוכיח שמאחורי הצעת החוק לא עומדת טובת הפרט אלא ניסיון להפוך את המדינה היהודית היחידה עלי אדמות למדינת כל אזרחיה.
במישור המקצועי, בהצעת החוק קיימים פגמים רבים המעידים על חובבנות, ובהם הגדרת קווים שלא יפעלו בשבת, ערבוב בין סמכויות המסורות לוועדת הכלכלה לידי ועדת חוק חוקה ומשפט, חוסר התמצאות בהבדלים התעבורתיים בחקיקות השונות המסדירה אוטובוסים, מוניות ורכבות, וכן התעלמות מנושא הביקוש הדל לתחבורה ציבורית בשבת.
רק לפני כשנתיים קיימה ועדת הכלכלה, שהייתה בשליטת האופוזיציה ובה הייתה חברה גם זנדברג, שימוע ציבורי בנושא התחבורה הציבורית שנמשך כמה ימים, לאורך חמישה דיונים. ולמרות שנשמעו בה פעילים שדיברו בעד תחבורה ציבורית בשבת הוועדה לא שוכנעה שיש בכך צורך, ואפילו זנדברג הייתה חתומה על הדוח הזה.
בפעם הבאה שזנדברג מגישה הצעת חוק, מומלץ לה לקרוא אותה לפני כן על-מנת למנוע ממנה להגחיך את עצמה, ושהצעת החוק שלה תהפוך חיש מהר להצעת צחוק.